<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק"ה</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ומה שפירש רבינו שלמה בהאומר תנו גט לאשתי ושטר שיחרור לעבדי ומת לא יתנו משום דלא בא(ו) לידו בחייו לא זכה לעצמו. ואפי' רבנן דלעיל (אמרו) מודו דאע"ג דאמרי' דאינו חוזר בעבד היינו (דמ)[ב]עלמא משום דעודנו (מחיים) [בחיים] דאע"ג דלא בא ליד העבד (וכו') [זכו] לו. והכא היינו טעמא דלא זכו לו דמת הבעל קודם שבא גט ליד העבד. הא ליתה דלכל מילי תן כזכי דמי וכיון דבא ליד הזוכה בשביל העבד זכה העבד בעצמו ואפי' שרפו באור מיד הוי העבד משוחרר. והא דקאמר לא יתנו לאחר מיתה משום דלא נתן הגט ליד שום אדם ולא נכתב אלא סתם קאמר וכתבו ותנו קאמר וכיון דלא נתנו לידו [ו]לא (זכו) [זכה] בו בחייו לא יכתבו ויתנו לאחר מיתה דומיא דמילתא דשלח ר' אליעזר לגולה דשכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לא יכתבו לאחר מיתה אבל אם נתנו לו בחייו ומת יתנו לאחר מיתה. אבל ההיא דלעיל אמרי רבנן אין חוזרין בעבד שנתן להן השטר בחייו מיירא ומיד זכו לו ולהכי אינו חוזר בו. ת"ר. וכן פיר' רבי' שלמה לקמן אמתני'. וכן מוכיח לקמן דכתבו ותנו קאמר במילתיה דרב זביד בפירוש. ולא גרסי' זה במשנה אלא תנו גט לאשת(ו)[י].
